Likkutei Torah Tzav Daf 13 - Spiritual Meaning of Matzah w/ Rabbi Dovid Leib Shmerling

Summary

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ששת ימים תאכל מצות (יג, א)"ששת ימים מצות תאכל", ומשמעות הפסוק הוא שעי"ז יבוא לבחי' "ביום השביעי עצרת". וצריך להבין, הרי פסח מצרים הי' חימוצו נוהג רק יום אחד, וא"כ זכו לגילוי דיום השביעי שלא ע"י אכילת מצה כל ששת הימים. גם צריך להבין מה שאנו אומרים "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה כו' על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ", והלא נצטוו "על מצה ומרורים תאכלוהו" לפני חצות, וזה שלא הספיק להחמיץ הי' לאחר חצות, ואנו אוכלים מצה לפני חצות. והענין דהנה כתיב "בערב תאכלו מצת", חסר ו', וכתיב "ויאפו גו' מצות", מלא בו', שהוא"ו מורה על גילוי ממה"מ הקב"ה, שהי' בחצות, וא"כ דוקא במצות שלאחר חצות נאמר מצות מלא. והנה מצה שאנו אוכלים הוא ג"כ מבחי' זו שלאחר חצות, הרי כתיב "ששת ימים מצות תאכל", בו', ולכן עי"ז "וביום השביעי עצרת".ב. ולהבין זה יש להקדים ענין "כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם", דבמאכל ישנו ניצוץ מעולם התוהו ששרשו למעלה מעולם התיקון ולכן המאכל מחי' את האדם, ולכן "אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן", דשורש המאכל הוא למעלה משורש האדם, ועד"ז הבירורים שמבררים מתהו מוסיפים חיות באהבת ה' של האדם.ג. ועפי"ז יובן ענין אכילת מצה בחג הפסח, דמבואר בזוהר שכמו שאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טען דגן, כך לא ידעו להשכיל גדולת ה' עד שאכלו מצה, דמצה הוא בחי' שפלות והכנעה. דידוע דבגלות מצרים היו ישראל מקושרים מאוד למטה, ועיקר יציאת מצרים הוא שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכמאמר "ובמורא גדול זה גילוי שכינה", שהי' בחצות הלילה. אמנם נצטוו באכילת מצה קודם חצות, שהוא בחי' שפלות והכנעה דהביטול דיראה תתאה, שזה הי' הכלי לגילוי הנמשך לאחר חצות. וגם נקרא המצה בזהר מיכלא דמהימנותא, דאמונה הוא בחי' ביטול שמבטל שכלו, והוא ע"ד הנזכר מהמשל דקריאת התינוק שאף שאין ידיעה זו מבחי' השגה גמורה מ"מ יש בה התקשרות חזק מאוד עד שנפשו קשורה בנפש אביו, מפני שהדעת שנתחדש ע"י הלחם שרשו מבחי' התהו שלמעלה מהדעת המושג, ועד"ז הוא במצה שע"י אכילת מצה נמשך הכרה שידע לקרות אביו שבשמים בהתקשרות חזקה עד מיצוי הנפש, אף שאינו משיג בהשגה ממש, וזהו בחי' ביטול.ד. והנה, במצה שלפני חצות, בחי' יראה תתאה, בחי' אמונה בלבד, צריך שימור שלא יבוא לידי חימוץ שהוא בחי' גסות וההתנשאות. אך המצה שאחר חצות, בחי' יראה עילאה שבא ע"י גילוי אור א"ס שלמעלה מהשתלשלות, אין צריכה שימור כי אין לחיצונים אחיזה שם. וזהו "כי לא חמץ" שאינו יכול לבוא לבחי' חמץ.Sichos.net Support the show