Likkutei Torah Emor Daf 36 - Waving The Omer w/ Rabbi Aryeh Citron
Summary
Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities. והניף את העומר (לו, א)א. העומר הוא מאכל שעורים שהוא מאכל בהמה. והענין, דהנה ישנם ב' מיני מלאכים, הא' הם הקיימים מששת ימי בראשית והן הם החיות שבמרכבה. והב' נבראים בכל יום ואומרים שירה וכלים, והיינו בחי' ניצוצי קדושה שנפלו בשבירה דנוגה דבי"ע, והם מתבררים ועולים וכלים בבחי' מלכות. וזהו העומר שהוא מאכל בהמה, היינו הבירורים שמתכללים בבחי' מלכות שנמשל לאכילה.וענין שעורה הוא שיעור ה' (כמובא בזהר) היינו התחלקות ה' גבורות להחיות נבראים רבים ושונים. וכן הבירורים שהמלכות מבררת הוא ג"כ ע"י גבורות לירד למטה ולטרוף הניצוצות מידי החיצונים.ב. והנה, בפסח הוא בחי' העלאת ז"א מבחי' קטנות ומצרים לקבל בחי' מוחין דגדלות, והוא בחי' עליית נפש האלוקית, ואח"כ ביום שני של פסח הוא בחי' העלאת ובירור נה"ב, שגם היא צריכה להתעלות כדי לקבל את התורה בשבועות. וזהו ענין ספירת העומר, להמשיך בחי' בינה - ממחרת השבת (זו"נ הוא לילא ויומא דשבתא) - ומבינה נמשך מקיפים למלכות, וענין בחי' מקיף שמבינה הוא אהבה שלמעלה מן הכלי שלו והוא בחי' שומר להאהבה המוגבלת שיכולה להתבטל. ואחר שבפסח הוא עליית ז"א ובספה"ע הוא עליית המלכות הנה בשבועות יכול להיות יחוד זו"נ, בחי' כתר אחד לשניהםג. והנה, בזהר איתא שבחי' חיטה הוא ג"כ רק בבחי' מלכות, והוא לכאורה נגד מה שנתבאר שדוקא שעורה הוא בחי' מלכות. אך הענין, הנה המלכות מקבלת מבחי' ה' חסדים מבחי' חכמה והוא בחי' פנימיות המלכות, וה' גבורות מבחי' בינה והוא חיצוניות המלכות. והנה, חטה הוא בחי' מלכות גבורות ממותקות מה' חסדים (ולכן נאסר עץ הדעת, ש"חיטה היתה", לאדם מפני שהוא מבחי' ז"א אילנא דחיי). ושעורה הוא בחי' חיצוניות המלכות מה' גבורות, שמשם הוא שורש נפש הבהמית. וענין ספירת העומר הוא בירור בחי' הבהמה שבלכות, ואח"כ בשבועות נעשה בחי' אדם שמתעלה בפנימיות המלכות, ונמשך בחי' מ"ד שהו"ע מתן תורה, שהוא המשכת כתר וחכמה באותיות דבחי' חטה, והוא יחוד וחיבור הטוב דעה"ד עם בחי' עץ החיים.(Sichos.net) Support the showVisit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities. והניף את העומר (לו, א)
א. העומר הוא מאכל שעורים שהוא מאכל בהמה. והענין, דהנה ישנם ב' מיני מלאכים, הא' הם הקיימים מששת ימי בראשית והן הם החיות שבמרכבה. והב' נבראים בכל יום ואומרים שירה וכלים, והיינו בחי' ניצוצי קדושה שנפלו בשבירה דנוגה דבי"ע, והם מתבררים ועולים וכלים בבחי' מלכות. וזהו העומר שהוא מאכל בהמה, היינו הבירורים שמתכללים בבחי' מלכות שנמשל לאכילה.
וענין שעורה הוא שיעור ה' (כמובא בזהר) היינו התחלקות ה' גבורות להחיות נבראים רבים ושונים. וכן הבירורים שהמלכות מבררת הוא ג"כ ע"י גבורות לירד למטה ולטרוף הניצוצות מידי החיצונים.
ב. והנה, בפסח הוא בחי' העלאת ז"א מבחי' קטנות ומצרים לקבל בחי' מוחין דגדלות, והוא בחי' עליית נפש האלוקית, ואח"כ ביום שני של פסח הוא בחי' העלאת ובירור נה"ב, שגם היא צריכה להתעלות כדי לקבל את התורה בשבועות. וזהו ענין ספירת העומר, להמשיך בחי' בינה - ממחרת השבת (זו"נ הוא לילא ויומא דשבתא) - ומבינה נמשך מקיפים למלכות, וענין בחי' מקיף שמבינה הוא אהבה שלמעלה מן הכלי שלו והוא בחי' שומר להאהבה המוגבלת שיכולה להתבטל. ואחר שבפסח הוא עליית ז"א ובספה"ע הוא עליית המלכות הנה בשבועות יכול להיות יחוד זו"נ, בחי' כתר אחד לשניהם
ג. והנה, בזהר איתא שבחי' חיטה הוא ג"כ רק בבחי' מלכות, והוא לכאורה נגד מה שנתבאר שדוקא שעורה הוא בחי' מלכות. אך הענין, הנה המלכות מקבלת מבחי' ה' חסדים מבחי' חכמה והוא בחי' פנימיות המלכות, וה' גבורות מבחי' בינה והוא חיצוניות המלכות. והנה, חטה הוא בחי' מלכות גבורות ממותקות מה' חסדים (ולכן נאסר עץ הדעת, ש"חיטה היתה", לאדם מפני שהוא מבחי' ז"א אילנא דחיי). ושעורה הוא בחי' חיצוניות המלכות מה' גבורות, שמשם הוא שורש נפש הבהמית. וענין ספירת העומר הוא בירור בחי' הבהמה שבלכות, ואח"כ בשבועות נעשה בחי' אדם שמתעלה בפנימיות המלכות, ונמשך בחי' מ"ד שהו"ע מתן תורה, שהוא המשכת כתר וחכמה באותיות דבחי' חטה, והוא יחוד וחיבור הטוב דעה"ד עם בחי' עץ החיים.
(Sichos.net)
★ Support this podcast ★
א. העומר הוא מאכל שעורים שהוא מאכל בהמה. והענין, דהנה ישנם ב' מיני מלאכים, הא' הם הקיימים מששת ימי בראשית והן הם החיות שבמרכבה. והב' נבראים בכל יום ואומרים שירה וכלים, והיינו בחי' ניצוצי קדושה שנפלו בשבירה דנוגה דבי"ע, והם מתבררים ועולים וכלים בבחי' מלכות. וזהו העומר שהוא מאכל בהמה, היינו הבירורים שמתכללים בבחי' מלכות שנמשל לאכילה.
וענין שעורה הוא שיעור ה' (כמובא בזהר) היינו התחלקות ה' גבורות להחיות נבראים רבים ושונים. וכן הבירורים שהמלכות מבררת הוא ג"כ ע"י גבורות לירד למטה ולטרוף הניצוצות מידי החיצונים.
ב. והנה, בפסח הוא בחי' העלאת ז"א מבחי' קטנות ומצרים לקבל בחי' מוחין דגדלות, והוא בחי' עליית נפש האלוקית, ואח"כ ביום שני של פסח הוא בחי' העלאת ובירור נה"ב, שגם היא צריכה להתעלות כדי לקבל את התורה בשבועות. וזהו ענין ספירת העומר, להמשיך בחי' בינה - ממחרת השבת (זו"נ הוא לילא ויומא דשבתא) - ומבינה נמשך מקיפים למלכות, וענין בחי' מקיף שמבינה הוא אהבה שלמעלה מן הכלי שלו והוא בחי' שומר להאהבה המוגבלת שיכולה להתבטל. ואחר שבפסח הוא עליית ז"א ובספה"ע הוא עליית המלכות הנה בשבועות יכול להיות יחוד זו"נ, בחי' כתר אחד לשניהם
ג. והנה, בזהר איתא שבחי' חיטה הוא ג"כ רק בבחי' מלכות, והוא לכאורה נגד מה שנתבאר שדוקא שעורה הוא בחי' מלכות. אך הענין, הנה המלכות מקבלת מבחי' ה' חסדים מבחי' חכמה והוא בחי' פנימיות המלכות, וה' גבורות מבחי' בינה והוא חיצוניות המלכות. והנה, חטה הוא בחי' מלכות גבורות ממותקות מה' חסדים (ולכן נאסר עץ הדעת, ש"חיטה היתה", לאדם מפני שהוא מבחי' ז"א אילנא דחיי). ושעורה הוא בחי' חיצוניות המלכות מה' גבורות, שמשם הוא שורש נפש הבהמית. וענין ספירת העומר הוא בירור בחי' הבהמה שבלכות, ואח"כ בשבועות נעשה בחי' אדם שמתעלה בפנימיות המלכות, ונמשך בחי' מ"ד שהו"ע מתן תורה, שהוא המשכת כתר וחכמה באותיות דבחי' חטה, והוא יחוד וחיבור הטוב דעה"ד עם בחי' עץ החיים.
(Sichos.net)