Likkutei Torah Emor Daf 37 - The Difference Between Lambs and Labms w/ Rabbi Yaakov Cahnman
Summary
Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.והניף הכהן אותם (לז, א)להבין ענין התחברות לחם עם הכבשים בהנפה. הנה, תכלית כל הבריאה הוא כדי להיות ביטול היש לאין, כביטול אברי הגוף לגבי הנפש, וביטול זה אינו נמצא באדם אלא בבהמה ובפרט בכבשים, ששרשם הוא מבחי' מקור הרחמים, ורק שנפלו בשבירה למטה, אך מ"מ ניכר בהם הביטול והחלישות שמצד שרשם. ב. לפני שנפלו למטה נקראו כשב, ובירידתם נקראים כבש. וזהו "והכבשים הפריד יעקב", שיעקב המשיך בחי' הכבשים ממקורם לעולם הפירוד, שיהי' את הכבש האחד תעשה בבוקר, בחי' חסד דאברהם, וצריך להמשיך, בחי' ביטול ורחמנות שלא יומשך החסד למקום שאינו ראוי, ואת גו' תעשה בין הערביים, להמתיק את הגבורות דיצחק.ובשבועות מניף הכהן את הכבשים לשרשם, עם שתי הלחם שענינם תורה שבכתב ושבע"פ, שהן מיוחדים בתכלית היחוד, איהו וחיוהי חד, ועל ידם מתעלים גם ב' הכבשים לשרשם, בחי' והמתנשא מימות עולם, ולכן "חמץ תיאפנה" - בחי' התנשאות. וזהו שב' הכבשים בכל יום שענינם המשכה למטה אינם נאכלים כדי שלא יומשך מטה מטה ויהי' אחיזה לסט"א. אך ב' הכבשים דשבועות הם בחי' העלאה לשרשם, ושם אין שליטה ויניקה כלל, ולכן נאכלים. ביאור ע"פ והניף אותם הכהן (לז, ג)שורש נפש האדם הוא מתיקון ושרש דצ"ח הוא מתהו, ולכן דוקא באדם ישנו התכללות, שיש בו כמה מדות וכל מדה כלולה משאר המדות.ב. והטעם שבאדם ישנו התכללות הוא משום ששרדו מבחי' התיקון, דבתהו היו האורות מרובים, היינו בחוזק, ולכן לא הי' התכללות כי כל מדה לא נתנה מקום למידה זולתה. משא"כ בתיקון היו אורות מועטים, בחי' רך כקנה, ולכן ישנה התכללות. והנה שורש התהו הוא למעלה משורש התיקון, אך מ"מ מצד ההתכללות ישנה מעלה בתיקון שבה שורה אוא"ס, דקוב"ה שריא באתר שלים דוקא. Support the showVisit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.
והניף הכהן אותם (לז, א)
והניף הכהן אותם (לז, א)
להבין ענין התחברות לחם עם הכבשים בהנפה. הנה, תכלית כל הבריאה הוא כדי להיות ביטול היש לאין, כביטול אברי הגוף לגבי הנפש, וביטול זה אינו נמצא באדם אלא בבהמה ובפרט בכבשים, ששרשם הוא מבחי' מקור הרחמים, ורק שנפלו בשבירה למטה, אך מ"מ ניכר בהם הביטול והחלישות שמצד שרשם.
ב. לפני שנפלו למטה נקראו כשב, ובירידתם נקראים כבש. וזהו "והכבשים הפריד יעקב", שיעקב המשיך בחי' הכבשים ממקורם לעולם הפירוד, שיהי' את הכבש האחד תעשה בבוקר, בחי' חסד דאברהם, וצריך להמשיך, בחי' ביטול ורחמנות שלא יומשך החסד למקום שאינו ראוי, ואת גו' תעשה בין הערביים, להמתיק את הגבורות דיצחק.
ובשבועות מניף הכהן את הכבשים לשרשם, עם שתי הלחם שענינם תורה שבכתב ושבע"פ, שהן מיוחדים בתכלית היחוד, איהו וחיוהי חד, ועל ידם מתעלים גם ב' הכבשים לשרשם, בחי' והמתנשא מימות עולם, ולכן "חמץ תיאפנה" - בחי' התנשאות. וזהו שב' הכבשים בכל יום שענינם המשכה למטה אינם נאכלים כדי שלא יומשך מטה מטה ויהי' אחיזה לסט"א. אך ב' הכבשים דשבועות הם בחי' העלאה לשרשם, ושם אין שליטה ויניקה כלל, ולכן נאכלים.
ביאור ע"פ והניף אותם הכהן (לז, ג)
שורש נפש האדם הוא מתיקון ושרש דצ"ח הוא מתהו, ולכן דוקא באדם ישנו התכללות, שיש בו כמה מדות וכל מדה כלולה משאר המדות.
ב. והטעם שבאדם ישנו התכללות הוא משום ששרדו מבחי' התיקון, דבתהו היו האורות מרובים, היינו בחוזק, ולכן לא הי' התכללות כי כל מדה לא נתנה מקום למידה זולתה. משא"כ בתיקון היו אורות מועטים, בחי' רך כקנה, ולכן ישנה התכללות. והנה שורש התהו הוא למעלה משורש התיקון, אך מ"מ מצד ההתכללות ישנה מעלה בתיקון שבה שורה אוא"ס, דקוב"ה שריא באתר שלים דוקא.