Likkutei Torah Emor Daf 39 - Midos within Arich Anpin w/ Rabbi Yaakov Cahnman
Summary
Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ה. והנה, זה שאו"א מלבישים לזרועות דא"א הוא שההשפעה באה בהם בפנימיות, אך ענין אבא יונק ממזל השמיני ה"ז השפעה חיצונית, שבא בבחי' שערות אך הוא ממקום עליון יוצר שדוקא משם יכול להיות הגדלה כדי להשפיע למטה יותר. וזהו ענין כשב, אות כ' הוא בחי' כתר, והשין (חג"ת דאריך, המדות שבכתר) קודם לאות ב' (היינו או"א), תרין רעין המלבישים זרועות דאריך. אמנם אח"כ נמשך מחו"ב לחג"ת דז"א, וזהו בחי' כבש שמאות ב' (או"א) נמשך לאות ש' (חג"ת דז"א). וענין הנפת שני הכבדים הוא שהכבש (בחי' חג"ת דז"א) יתעלה לשרשו (כשב) - חג"ת דאריך שלמעלה מחו"ב. ו. והנה, תנופת שנח הכבשים הי' עם שתי הלחם דוקא, והלחם הי' למעלה מהכבשים אף שחי הוא למעלה מצומח, והוא מפני שעם היות ששורש כל הדצ"ח הוא בתהו, מ"מ בתהו גופא שורש הצומח הוא למעלה יותר ולכן בנפילתו למטה נפל למטה יותר, כמשל האבן שנפל מהחומה. ולכן כשמניפים את הלחם והכבשים לשרשן אזי הלחם הוא למעלה כי בשרשן הלחם למעלה. וההנפה הוא דוקא בשבועות כי דוקא לאחר ספירות מ"ט יום אז נמשך שער בחמישים בכי' הכתר. והנה, שתי הלחם הם כנגד תשב"כ ותשבע"פ, שבכל אחד מהם ישנה מעלה. שבתורה שבע"פ מבואר רצון העליון בגילוי, אך בתשב"כ ישנם נקודות וטעמים שהם ע"ד די לחכימא ברמיזא, שהטעמים והנגינות הם ע"ד רמיזות שבהם מתגלה אפס קצהו מחכמה עילאה, מה שאינו יכול להתגלות באותיות התורה ואותיות הדיבור. Support the showVisit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.
ה. והנה, זה שאו"א מלבישים לזרועות דא"א הוא שההשפעה באה בהם בפנימיות, אך ענין אבא יונק ממזל השמיני ה"ז השפעה חיצונית, שבא בבחי' שערות אך הוא ממקום עליון יוצר שדוקא משם יכול להיות הגדלה כדי להשפיע למטה יותר. וזהו ענין כשב, אות כ' הוא בחי' כתר, והשין (חג"ת דאריך, המדות שבכתר) קודם לאות ב' (היינו או"א), תרין רעין המלבישים זרועות דאריך. אמנם אח"כ נמשך מחו"ב לחג"ת דז"א, וזהו בחי' כבש שמאות ב' (או"א) נמשך לאות ש' (חג"ת דז"א). וענין הנפת שני הכבדים הוא שהכבש (בחי' חג"ת דז"א) יתעלה לשרשו (כשב) - חג"ת דאריך שלמעלה מחו"ב.
ה. והנה, זה שאו"א מלבישים לזרועות דא"א הוא שההשפעה באה בהם בפנימיות, אך ענין אבא יונק ממזל השמיני ה"ז השפעה חיצונית, שבא בבחי' שערות אך הוא ממקום עליון יוצר שדוקא משם יכול להיות הגדלה כדי להשפיע למטה יותר. וזהו ענין כשב, אות כ' הוא בחי' כתר, והשין (חג"ת דאריך, המדות שבכתר) קודם לאות ב' (היינו או"א), תרין רעין המלבישים זרועות דאריך. אמנם אח"כ נמשך מחו"ב לחג"ת דז"א, וזהו בחי' כבש שמאות ב' (או"א) נמשך לאות ש' (חג"ת דז"א). וענין הנפת שני הכבדים הוא שהכבש (בחי' חג"ת דז"א) יתעלה לשרשו (כשב) - חג"ת דאריך שלמעלה מחו"ב.
ו. והנה, תנופת שנח הכבשים הי' עם שתי הלחם דוקא, והלחם הי' למעלה מהכבשים אף שחי הוא למעלה מצומח, והוא מפני שעם היות ששורש כל הדצ"ח הוא בתהו, מ"מ בתהו גופא שורש הצומח הוא למעלה יותר ולכן בנפילתו למטה נפל למטה יותר, כמשל האבן שנפל מהחומה. ולכן כשמניפים את הלחם והכבשים לשרשן אזי הלחם הוא למעלה כי בשרשן הלחם למעלה. וההנפה הוא דוקא בשבועות כי דוקא לאחר ספירות מ"ט יום אז נמשך שער בחמישים בכי' הכתר. והנה, שתי הלחם הם כנגד תשב"כ ותשבע"פ, שבכל אחד מהם ישנה מעלה. שבתורה שבע"פ מבואר רצון העליון בגילוי, אך בתשב"כ ישנם נקודות וטעמים שהם ע"ד די לחכימא ברמיזא, שהטעמים והנגינות הם ע"ד רמיזות שבהם מתגלה אפס קצהו מחכמה עילאה, מה שאינו יכול להתגלות באותיות התורה ואותיות הדיבור.