Likkutei Torah Bechukosai Daf 49 - Feeding your Inner Animal w/ Rabbi Yaakov Cahnman
Summary
Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.וזהו ענין כל הברכות שבתורה,שיהי' בחי' שובע שמחות את פניך", והקללות הם המסתירים ומונעים את האדם מעבודת ה', ולעתיד יתהפכו לברכות והם רק להעביר את החיצונים והטומאה שנדבק בהם, דהקללות הם באמת ברכות, וע"ד הקללה הגדולה שנאמרה במשנה תורה "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה", שהגר הוא השכינה אשר ממנה הא האהבה המסותרת לאדם, והיא בחי' גר בארץ, יהי' בבחי' עילוי רב ועצום, "ואתה תרד מטה מטה", ואתה קאי על הגוף והחיצונים. ובזה יובן כוונת יצחק שרצה לברך את עשו ולהמשיך לו תומ"צ, כי יעקב הוא בחי' מרכבה ולכן אינו צריך לתומ"צ (שלכן לא ניתן התורה לאבות), אך באמת לא הי' באפשרי להכניע את עשו לקדושה כי הי' רע גמור, והברכות ניתנו ליעקב להכניע הסט"א שנתערב בזרעו, וזהו ועשו אחיו בא מצדו" אל תקרי מצדו אלא מצידו, היינו שנופלים לו מחשבות זרות בעת התפילה מן הצד, שאינו רוצה בהם עתה, אך חשב בהם ברצונו שלא בשעת התפילה, והעצה לזה הוא "קום נא" שמתרומם מהם, ובעבודה הוא להעמיק דעתו בגולת ה' וממילא אין לחיצונים יניקה, וזהו "ושבה" לישראל עצמן נמשך בבחי' ישיבה למטה. וזהו אלה החוקים והמשפטים, שקאי על הברכות והקללות, שהם גילי אלוקות למטה והעברת המסתירים, שהם נמשכים ממ"ע ול"ת, ורק שהם "בינו ובין בני ישראל" כי הקללות הם אחר שיש מסך בין ישראל להקב"ה, ומל"ת הוא שישהי' שמירה שלא יהי' מסך מבדיל.אסור לאדם לטעום עד שיתן מאכל (מט, ב)הנה הקרבנות ענינים להעלות הבהמה ע"ג המזבח, ועד"ז הוא ענין התפילה, וזהו שמתחילה צריך להיות ונהנתי עשה, שהוא ההתבוננות בפסוקים דזמרה בבחי' ממכ"ע ובהתבוננות בשורש נה"ב הוא בחי' מאכל בהמה, ואח"כ ההתבוננות בקריאת שמע הוא בחי' מאכל אדם. והנה, ידוע שהתורה נק' עוז ותושיה, שהיא המאכל שנותן כח לנה"א למסור נפשה באחד, ונקראת תושיה שבכח התורה להתיר הקשר דנפש הבהמית חדשניות עולם הזה. והנה, עשה גודל מעצמו שהוא בא מכח המלכות, משא"כ חיטה מאכל אדם, שקאי על הנשמות, בא ע"י זריעה של בחי' מלך יחד חי עולמים בבחי' מלכות.ב. והנה יש הפרש בין זריעה לנטיעה, שבזריעה מצמיח אותו המהות הגרעין ורק בריבוי יותר, ואחר הצמיחה צריך לל"ט מלאכות, משא"כ נטיעה לוקח ריבוי זמן, אך מצמיח פירות שאינם צריכים למלאכה אחר גידולם, ויש בהם תענוג. ובכללות הוא החיבור שבין הנשמות שבגן עדן התחתון והעליון. וזהו שלעתיד לבוא תוציא הארץ גלוסקאות וכולי מילת, שבמלכות תתעלה ויתגלו בה כל האורות ללא עבודת האדם. וענין כלי מילת הוא המקיף דמצות, וענין גלוסקאות הוא אור פנימי בתורה, שע"י מתן תורה נעשה נישואין בבחי' אור פנימי, ולכן דוקא לאחר מ"ת אמר משה ונתתי עשב כי ה' דיבר מתוך גרונו, כי ע"י הנישואין דמ"ת הגיע לתכלית הביטול בתמידות. Support the showVisit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.
וזהו ענין כל הברכות שבתורה,שיהי' בחי' שובע שמחות את פניך", והקללות הם המסתירים ומונעים את האדם מעבודת ה', ולעתיד יתהפכו לברכות והם רק להעביר את החיצונים והטומאה שנדבק בהם, דהקללות הם באמת ברכות, וע"ד הקללה הגדולה שנאמרה במשנה תורה "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה", שהגר הוא השכינה אשר ממנה הא האהבה המסותרת לאדם, והיא בחי' גר בארץ, יהי' בבחי' עילוי רב ועצום, "ואתה תרד מטה מטה", ואתה קאי על הגוף והחיצונים. ובזה יובן כוונת יצחק שרצה לברך את עשו ולהמשיך לו תומ"צ, כי יעקב הוא בחי' מרכבה ולכן אינו צריך לתומ"צ (שלכן לא ניתן התורה לאבות), אך באמת לא הי' באפשרי להכניע את עשו לקדושה כי הי' רע גמור, והברכות ניתנו ליעקב להכניע הסט"א שנתערב בזרעו, וזהו ועשו אחיו בא מצדו" אל תקרי מצדו אלא מצידו, היינו שנופלים לו מחשבות זרות בעת התפילה מן הצד, שאינו רוצה בהם עתה, אך חשב בהם ברצונו שלא בשעת התפילה, והעצה לזה הוא "קום נא" שמתרומם מהם, ובעבודה הוא להעמיק דעתו בגולת ה' וממילא אין לחיצונים יניקה, וזהו "ושבה" לישראל עצמן נמשך בבחי' ישיבה למטה. וזהו אלה החוקים והמשפטים, שקאי על הברכות והקללות, שהם גילי אלוקות למטה והעברת המסתירים, שהם נמשכים ממ"ע ול"ת, ורק שהם "בינו ובין בני ישראל" כי הקללות הם אחר שיש מסך בין ישראל להקב"ה, ומל"ת הוא שישהי' שמירה שלא יהי' מסך מבדיל.
אסור לאדם לטעום עד שיתן מאכל (מט, ב)
הנה הקרבנות ענינים להעלות הבהמה ע"ג המזבח, ועד"ז הוא ענין התפילה, וזהו שמתחילה צריך להיות ונהנתי עשה, שהוא ההתבוננות בפסוקים דזמרה בבחי' ממכ"ע ובהתבוננות בשורש נה"ב הוא בחי' מאכל בהמה, ואח"כ ההתבוננות בקריאת שמע הוא בחי' מאכל אדם. והנה, ידוע שהתורה נק' עוז ותושיה, שהיא המאכל שנותן כח לנה"א למסור נפשה באחד, ונקראת תושיה שבכח התורה להתיר הקשר דנפש הבהמית חדשניות עולם הזה. והנה, עשה גודל מעצמו שהוא בא מכח המלכות, משא"כ חיטה מאכל אדם, שקאי על הנשמות, בא ע"י זריעה של בחי' מלך יחד חי עולמים בבחי' מלכות.
ב. והנה יש הפרש בין זריעה לנטיעה, שבזריעה מצמיח אותו המהות הגרעין ורק בריבוי יותר, ואחר הצמיחה צריך לל"ט מלאכות, משא"כ נטיעה לוקח ריבוי זמן, אך מצמיח פירות שאינם צריכים למלאכה אחר גידולם, ויש בהם תענוג. ובכללות הוא החיבור שבין הנשמות שבגן עדן התחתון והעליון. וזהו שלעתיד לבוא תוציא הארץ גלוסקאות וכולי מילת, שבמלכות תתעלה ויתגלו בה כל האורות ללא עבודת האדם. וענין כלי מילת הוא המקיף דמצות, וענין גלוסקאות הוא אור פנימי בתורה, שע"י מתן תורה נעשה נישואין בבחי' אור פנימי, ולכן דוקא לאחר מ"ת אמר משה ונתתי עשב כי ה' דיבר מתוך גרונו, כי ע"י הנישואין דמ"ת הגיע לתכלית הביטול בתמידות.
★ Support this podcast ★
וזהו ענין כל הברכות שבתורה,שיהי' בחי' שובע שמחות את פניך", והקללות הם המסתירים ומונעים את האדם מעבודת ה', ולעתיד יתהפכו לברכות והם רק להעביר את החיצונים והטומאה שנדבק בהם, דהקללות הם באמת ברכות, וע"ד הקללה הגדולה שנאמרה במשנה תורה "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה", שהגר הוא השכינה אשר ממנה הא האהבה המסותרת לאדם, והיא בחי' גר בארץ, יהי' בבחי' עילוי רב ועצום, "ואתה תרד מטה מטה", ואתה קאי על הגוף והחיצונים. ובזה יובן כוונת יצחק שרצה לברך את עשו ולהמשיך לו תומ"צ, כי יעקב הוא בחי' מרכבה ולכן אינו צריך לתומ"צ (שלכן לא ניתן התורה לאבות), אך באמת לא הי' באפשרי להכניע את עשו לקדושה כי הי' רע גמור, והברכות ניתנו ליעקב להכניע הסט"א שנתערב בזרעו, וזהו ועשו אחיו בא מצדו" אל תקרי מצדו אלא מצידו, היינו שנופלים לו מחשבות זרות בעת התפילה מן הצד, שאינו רוצה בהם עתה, אך חשב בהם ברצונו שלא בשעת התפילה, והעצה לזה הוא "קום נא" שמתרומם מהם, ובעבודה הוא להעמיק דעתו בגולת ה' וממילא אין לחיצונים יניקה, וזהו "ושבה" לישראל עצמן נמשך בבחי' ישיבה למטה. וזהו אלה החוקים והמשפטים, שקאי על הברכות והקללות, שהם גילי אלוקות למטה והעברת המסתירים, שהם נמשכים ממ"ע ול"ת, ורק שהם "בינו ובין בני ישראל" כי הקללות הם אחר שיש מסך בין ישראל להקב"ה, ומל"ת הוא שישהי' שמירה שלא יהי' מסך מבדיל.
אסור לאדם לטעום עד שיתן מאכל (מט, ב)
הנה הקרבנות ענינים להעלות הבהמה ע"ג המזבח, ועד"ז הוא ענין התפילה, וזהו שמתחילה צריך להיות ונהנתי עשה, שהוא ההתבוננות בפסוקים דזמרה בבחי' ממכ"ע ובהתבוננות בשורש נה"ב הוא בחי' מאכל בהמה, ואח"כ ההתבוננות בקריאת שמע הוא בחי' מאכל אדם. והנה, ידוע שהתורה נק' עוז ותושיה, שהיא המאכל שנותן כח לנה"א למסור נפשה באחד, ונקראת תושיה שבכח התורה להתיר הקשר דנפש הבהמית חדשניות עולם הזה. והנה, עשה גודל מעצמו שהוא בא מכח המלכות, משא"כ חיטה מאכל אדם, שקאי על הנשמות, בא ע"י זריעה של בחי' מלך יחד חי עולמים בבחי' מלכות.
ב. והנה יש הפרש בין זריעה לנטיעה, שבזריעה מצמיח אותו המהות הגרעין ורק בריבוי יותר, ואחר הצמיחה צריך לל"ט מלאכות, משא"כ נטיעה לוקח ריבוי זמן, אך מצמיח פירות שאינם צריכים למלאכה אחר גידולם, ויש בהם תענוג. ובכללות הוא החיבור שבין הנשמות שבגן עדן התחתון והעליון. וזהו שלעתיד לבוא תוציא הארץ גלוסקאות וכולי מילת, שבמלכות תתעלה ויתגלו בה כל האורות ללא עבודת האדם. וענין כלי מילת הוא המקיף דמצות, וענין גלוסקאות הוא אור פנימי בתורה, שע"י מתן תורה נעשה נישואין בבחי' אור פנימי, ולכן דוקא לאחר מ"ת אמר משה ונתתי עשב כי ה' דיבר מתוך גרונו, כי ע"י הנישואין דמ"ת הגיע לתכלית הביטול בתמידות.