Torah Ohr Daf 46 - Two Types of Wine

Summary

With Rabbi Dovid Leib Shmerling from Melbourne, AUד"ה אוסרי לגפן עירה (מו, א)בימות המשיח יתקיים "ושם נעשה לפניך כמצות רצוניך", שעיקר המעשה הוא עבודת הקרבנות, דעכשיו תפילה ניתקנה כנגד הקרבנות, אך אין זה "כמצות רצוניך" ממש. ולכאורה צריך להבין שהרי התפילה שהיא להעלות הנפש היא למעלה מהקרבנות שמהחי. ויובן בהקדים הפסוק "גפן ממצרים תסיע", שבנ"י נמשלו לענבים שיש בהם אהבה מסותרת - ועיקר היין המשובח יוצא מהענבים הרגליות הסמוכות להקרקע, שקאי על הנשמות שהם בביטול. וישנם ב' בחי' יין, יין המשמח - ע"י שמחת ה' בליבו, ויין המשכר - ע"י מרירות הלב על ריחוקו מה', ולצעוק אל ה' ולדבקה בו. והנה, בנ"י נקראים בשם מקדשי שמך, שע"י אתעדל"ת שלהם פועלים המשכת אוא"ס בחכמה וחסד להוות ולהחיות עלמין סתימין ועלמין דאתגליין. והנה, מן המצות נעשים לבושים לנפש, אך פושעי ישראל אינן ממשיכים מפני שעיקר ההמשכה הוא ע"י שמחה של מצוה, בחי' יין המשמח. אך מקודם צריך להיות גם יין המשכר, מפני שעיקר שמחת הנפש והתענוג הוא דוקא ממילוי הרצון, וככל שתגדל התשוקה והצימאון מחמת הריחוק - יין המשכר - כך תגדל שמחת הנפש מחמת המשכת אוא"ס שע"י המצוות. "וזהו כיבס ביין לבושו" - שקאי על חמר חיורין - יין המשמח, שהוא ממשיך לבושים לבחי' המדות, "ובדם ענוים סותה", מלשון מסוה שהוא כיסוי לפנים, שע"י יין המשכר - אתהפכא חשוכא לנהורא - ממשיך לבושים לבחי' הראש, שהוא בחי' ראי ושמיעה. והנה, עכשיו התפילה היא להעלות את הנפש בלבד, ובימות המשיח שאז נעשה לפניך כמצות רצוניך שהו"ע הקרבנות, אזי מעלים גם את החי, (ואת האדמה, שהו"ע לעבדה ולשמרה), כי אז דוקא יהי' שלימות האדם, "הנה ישכיל עבדי גו' מאד" אותיות אדם. והנה על ימות המשיח נאמר "אוסרי לגפן גו"' שכל ישראל יהיו במעלת הגפן, שמחה של מצוה הנ"ל. וזהו "אוסרי", שבחי' יו"ד שהוא חכמה עילאה הוא אוסר ומקשר לבחי' גפן. ועי"ז יהי' "עירה", שסובל ב' פירושים, ש"עיר פרא אדם יולד", כשהמדות כתולדותם ולא עמד נגדם, אך כשהוא מקושר לבחי' גפו אזי נעשה עירה מלשון עיר אלוקינו. "ולשורקה בני אתונו", ששורק הוא זמורה רכה וילדה שענביה מועטים, דהנה, בחי' גפן הוא סגול שכנגד ג' האבות היינו שיש לאדם ג' בחי' מלמעלה למטה ומלמטה למעלה והממוצע, אך כשהאדם הוא מרוחק אזי יש לו רק את הנקודות שבשורוק, שהוא בחי' ריחוק מקום אך הוא כפוף ומודה ואינו מתקרב מפני ביטולו, "אזי ולשורקה בני אתונו", שמהפך את בחי' אתון לבחי' בן, וכ"ז נעשה ע"י כבס ביין לבושו - לשון עבר, שע"י עבודתינו בזמן הגלות בזמן הגלות לעורר את האהבה ןוהשמחה של מצוה, נעשה אתהפכא חשוכא לנהורא.  Support the show