Torah Ohr Daf 68 - the Post Sinai World w/ Rabbi Dovid Leib Shmerling
Summary
משה ידבר והאלוקים יעננו בקול (סז, ד)להבין זה, והלא לא פירש בכתוב מה דיבר משה ומה ענהו ה'. וגם לכאורה הי' צריך להיות משה דיבר לשון עבר. ויובן בהקדים מעלת מתן תורה, "האי יומא דקא גרים", והלא "קיים אברהם את כל התורה עד שלא ניתנה". אך הענין שאיתא בזהר שהמצות הם "לאתקנא רזא דשמיה", להיות התפשטות אוא"ס והתלבשותו במדת חכמה וחסד וכו', וזה נעשה ע"י אתעדל"ת דמעשה המצוות. ובאברהם כתיב "וישמור משמרתי" שגרם ירידת והמשכת אוא"ס במדות, ע"י שנעשה מרכבה, בחי' ביטול, למדת החסד כו'.אך עיקר המשכת אברהם הי' בעולמות העליונים, וכדי שההמשכה תבוא גם למטה בעולם הפירוד, הנה לזאת ניתן לישראל תורה ומצוות גשמיים, "וירד הוי' על הר סיני", ועל זה אמרו "האי יומא דקא גרים".והענין הוא דהנה כתיב "כי א-ל דעות ה'", ששם הוי' כולל ב' הדיעות, יחודא עילאה ויחודא תתאה, להיות למטה כמו למעלה ממש, שלא יהי' היש תופס מקום, וזה נמשך ע"י תורה ומצות.והנה, כח זה להמשיך ע"י תורה ומצות ניתן לישראל דוקא, משא"כ לעכו"ם, שגם אם יקיימו תומ"צ לא ימשיכו כלום, והוא בחי' מתנה טובה, שניתן לישראל במתן תורה. וזהו "האי יומא" גילוי חכמתו ורצונו המלובשת בתורה, שבה ישנה התלבשות אוא"ס. והנה, על המשכה זן נאמר "משה ידבר", משה הוא בחי' ביטול, ומשה הוא הממשיך בחי' יחודא עילאה, "והאלוקים", בחי' יחודא תתאה, "יעננו בקול", להיות למטה כמו למעלה. ונאמר "ידבר" ו"יעננו" לשון הוה, מפני שאתפשטותא דמשה בכל דרא הוא בחי' הביטול שיש בכל אחד, וזהו "כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו", שלא הכל שוים, אלא כל אחד כפי הביטול שלו לאור א"ס ב"ה.ביאור ע"פ משה ידבר (סח, ג)ענין רמ"ח מצות עשה: ז"א הוא בעל ט' ספירות, וכל אחד מהם כולל ט' והיינו פ"א, ובכל ספירה ישנה ראש תוך סוף, וא"כ ג' פעמים פ"א הוא רמ"ג, וה' חסדים המגדילים היינו רמ"ח. וההגדלה הוא ע"י המשכת המוחין, וזהו "קיים אברהם את כל התורה כולה" היינו שהמשיך את בחי' המוחין השייכים למדות לז"א ומלכות. אך המשכות אלו היו נשארים באצילות. אך בחי' משה הוא חכמה סתימאה שבכתר, ונמשך חכמה דאצי', בחי' השכל כמו שהוא לעצמו, ולכן מפני שהוא גבוה ביותר לכן יכול להמשיך, "משה ידבר", בבי"ע. וזהו "א-ל דעות הוי'", שגם למטה, "יעננו", יחודא תתאה, יומשך בחי' "משה ידבר" - יחודא עילאה. Support the showמשה ידבר והאלוקים יעננו בקול (סז, ד)
להבין זה, והלא לא פירש בכתוב מה דיבר משה ומה ענהו ה'. וגם לכאורה הי' צריך להיות משה דיבר לשון עבר. ויובן בהקדים מעלת מתן תורה, "האי יומא דקא גרים", והלא "קיים אברהם את כל התורה עד שלא ניתנה". אך הענין שאיתא בזהר שהמצות הם "לאתקנא רזא דשמיה", להיות התפשטות אוא"ס והתלבשותו במדת חכמה וחסד וכו', וזה נעשה ע"י אתעדל"ת דמעשה המצוות. ובאברהם כתיב "וישמור משמרתי" שגרם ירידת והמשכת אוא"ס במדות, ע"י שנעשה מרכבה, בחי' ביטול, למדת החסד כו'.
אך עיקר המשכת אברהם הי' בעולמות העליונים, וכדי שההמשכה תבוא גם למטה בעולם הפירוד, הנה לזאת ניתן לישראל תורה ומצוות גשמיים, "וירד הוי' על הר סיני", ועל זה אמרו "האי יומא דקא גרים".
והענין הוא דהנה כתיב "כי א-ל דעות ה'", ששם הוי' כולל ב' הדיעות, יחודא עילאה ויחודא תתאה, להיות למטה כמו למעלה ממש, שלא יהי' היש תופס מקום, וזה נמשך ע"י תורה ומצות.
והנה, כח זה להמשיך ע"י תורה ומצות ניתן לישראל דוקא, משא"כ לעכו"ם, שגם אם יקיימו תומ"צ לא ימשיכו כלום, והוא בחי' מתנה טובה, שניתן לישראל במתן תורה. וזהו "האי יומא" גילוי חכמתו ורצונו המלובשת בתורה, שבה ישנה התלבשות אוא"ס. והנה, על המשכה זן נאמר "משה ידבר", משה הוא בחי' ביטול, ומשה הוא הממשיך בחי' יחודא עילאה, "והאלוקים", בחי' יחודא תתאה, "יעננו בקול", להיות למטה כמו למעלה. ונאמר "ידבר" ו"יעננו" לשון הוה, מפני שאתפשטותא דמשה בכל דרא הוא בחי' הביטול שיש בכל אחד, וזהו "כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו", שלא הכל שוים, אלא כל אחד כפי הביטול שלו לאור א"ס ב"ה.
ביאור ע"פ משה ידבר (סח, ג)
ענין רמ"ח מצות עשה: ז"א הוא בעל ט' ספירות, וכל אחד מהם כולל ט' והיינו פ"א, ובכל ספירה ישנה ראש תוך סוף, וא"כ ג' פעמים פ"א הוא רמ"ג, וה' חסדים המגדילים היינו רמ"ח. וההגדלה הוא ע"י המשכת המוחין, וזהו "קיים אברהם את כל התורה כולה" היינו שהמשיך את בחי' המוחין השייכים למדות לז"א ומלכות. אך המשכות אלו היו נשארים באצילות. אך בחי' משה הוא חכמה סתימאה שבכתר, ונמשך חכמה דאצי', בחי' השכל כמו שהוא לעצמו, ולכן מפני שהוא גבוה ביותר לכן יכול להמשיך, "משה ידבר", בבי"ע. וזהו "א-ל דעות הוי'", שגם למטה, "יעננו", יחודא תתאה, יומשך בחי' "משה ידבר" - יחודא עילאה.