Torah Ohr Daf 70 - Making Shabbos w/ Rabbi Dovid Leib Shmerling
E45

Torah Ohr Daf 70 - Making Shabbos w/ Rabbi Dovid Leib Shmerling

Summary

זכור את יום השבת לקדשו (סט, א)להבין מהו הציווי לקדש את השבת והלא שבת מקדשא וקיימא. והנה, שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו, שמור קאי על מצות ל"ת, וזכור על מ"ע, זכור עם י"ה בגמטריא רמ"ח, שמור עם ו"ה בגמטריא שס"ה. וצריך להבין כל זה.הנה בששת ימי בראשית נאמר "כל אשר עשה", דבחי' עשיה הוא ירידה, כמו באדם שגילוי השכל בדיבור הוא ירידה. דבששת ימי החול הו"ע שם אלוקים, שהוא בחי' כלים ואותיות, ורק כש"ויכלו" נעשה בחי' עליה לבחי' הוי'. וזהו "וירא גו' והנה טוב מאוד", שזהו"ע מעלת הבע"ת, כי אתכפיא ואתהפכא של הבע"ת הוא בתגבורת יותר, וכמו"כ הוא למעלה שהחיות שירדו בששת ימי בראשית עולה בשבת למהותו ועצמותו יתברך.אך הנה כתיב "אשר ברא אלוקים לעשות" וארז"ל "לתקן", וכתיב "לעשות את השבת" היינו שישראל ממשיכים את בחי' השבת ע"י המצוות. דהנה כתיב "חכמות בחוץ תרונה", שקאי על חכמה תתאה המתלבשת בדברים גשמיים, ודוקא ע"י ההתלבשות נעשה "תרונה" - נעשה תוספת ועילוי דגילוי אוא"ס שלמעלה גם מחכמה עילאה.וביאור הדבר, הנה חכמה נקרא ראשית, לשון נקבה, שמקבל מאין שהוא בחי' התענוג, ועד"מ כשנופל לאדם סברא חדשה הוא מתמלא תענוג כי התענוג הוא שורש החכמה, ולכן בתחילת התחדשות הסברא יהי' התענוג גדול, כי ברגע זה יצאה ונמשכה ממקורה בחי' התענוג, אך כשמתיישן הדבר אינו מתענג כ"כ כי נתרחק ממקורו. ולכן ראש - תענוג העליון - הוא אותיות אשר ואושר.והנה בברכת המצות אנו אומרים אשר קדשנו, שע"י קיום מצוות בגשמיות ממשיכים בחי' גילוי התענוג העליון, וזהו "חכמות בחוץ תרונה".וזהו "לעשות את השבת", דשבת הוא בחי' חכמה, והמשכת התענוג בחכמה הוא ע"י הבירורים דמעשה המצוות בו' ימי החול.וזהו זכור עם י"ה, שהעבדה בימי החול, "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא", וכל עסק משא ומתן הכל מתעלה ע"י תפילת השבת, והוא בחי' ההעלאה ממטה למעלה לבחי' י"ה.והנה, תכלית ההעלאה הוא שיהי' אח"כ ההמשכה, וההמשכה הוא מבחי' סובב, ועיקר ההמשכה בורא בשבת שאז הוא יחוד סובב וממלא, וזהו זכרי עם ו"ה, ו' הוא בחי' המשכה למטה.וזהו "זכור את יום השבת לקדשו", שזה ש"שבת מקדשא וקיימא" הוא בחי' חכמה, וע"י העבודה בו' ימי החול ממשיכים בחי' תענוג בחכמה.ובחי' "שמור" ענינה להפריד הקליפות שלא יהיה יניקה לחיצונים.ולעתיד לבוא יתגלה בחי' "שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו", שיהי' הכח חד, יחו"ע וחו"ת.(sichos.net)  Support the show
זכור את יום השבת לקדשו (סט, א)
להבין מהו הציווי לקדש את השבת והלא שבת מקדשא וקיימא. והנה, שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו, שמור קאי על מצות ל"ת, וזכור על מ"ע, זכור עם י"ה בגמטריא רמ"ח, שמור עם ו"ה בגמטריא שס"ה. וצריך להבין כל זה.
הנה בששת ימי בראשית נאמר "כל אשר עשה", דבחי' עשיה הוא ירידה, כמו באדם שגילוי השכל בדיבור הוא ירידה. דבששת ימי החול הו"ע שם אלוקים, שהוא בחי' כלים ואותיות, ורק כש"ויכלו" נעשה בחי' עליה לבחי' הוי'. וזהו "וירא גו' והנה טוב מאוד", שזהו"ע מעלת הבע"ת, כי אתכפיא ואתהפכא של הבע"ת הוא בתגבורת יותר, וכמו"כ הוא למעלה שהחיות שירדו בששת ימי בראשית עולה בשבת למהותו ועצמותו יתברך.
אך הנה כתיב "אשר ברא אלוקים לעשות" וארז"ל "לתקן", וכתיב "לעשות את השבת" היינו שישראל ממשיכים את בחי' השבת ע"י המצוות. דהנה כתיב "חכמות בחוץ תרונה", שקאי על חכמה תתאה המתלבשת בדברים גשמיים, ודוקא ע"י ההתלבשות נעשה "תרונה" - נעשה תוספת ועילוי דגילוי אוא"ס שלמעלה גם מחכמה עילאה.
וביאור הדבר, הנה חכמה נקרא ראשית, לשון נקבה, שמקבל מאין שהוא בחי' התענוג, ועד"מ כשנופל לאדם סברא חדשה הוא מתמלא תענוג כי התענוג הוא שורש החכמה, ולכן בתחילת התחדשות הסברא יהי' התענוג גדול, כי ברגע זה יצאה ונמשכה ממקורה בחי' התענוג, אך כשמתיישן הדבר אינו מתענג כ"כ כי נתרחק ממקורו. ולכן ראש - תענוג העליון - הוא אותיות אשר ואושר.
והנה בברכת המצות אנו אומרים אשר קדשנו, שע"י קיום מצוות בגשמיות ממשיכים בחי' גילוי התענוג העליון, וזהו "חכמות בחוץ תרונה".
וזהו "לעשות את השבת", דשבת הוא בחי' חכמה, והמשכת התענוג בחכמה הוא ע"י הבירורים דמעשה המצוות בו' ימי החול.
וזהו זכור עם י"ה, שהעבדה בימי החול, "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא", וכל עסק משא ומתן הכל מתעלה ע"י תפילת השבת, והוא בחי' ההעלאה ממטה למעלה לבחי' י"ה.
והנה, תכלית ההעלאה הוא שיהי' אח"כ ההמשכה, וההמשכה הוא מבחי' סובב, ועיקר ההמשכה בורא בשבת שאז הוא יחוד סובב וממלא, וזהו זכרי עם ו"ה, ו' הוא בחי' המשכה למטה.
וזהו "זכור את יום השבת לקדשו", שזה ש"שבת מקדשא וקיימא" הוא בחי' חכמה, וע"י העבודה בו' ימי החול ממשיכים בחי' תענוג בחכמה.
ובחי' "שמור" ענינה להפריד הקליפות שלא יהיה יניקה לחיצונים.
ולעתיד לבוא יתגלה בחי' "שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו", שיהי' הכח חד, יחו"ע וחו"ת.(sichos.net) 
★ Support this podcast ★